כשילד עצוב, הרבה הורים אומרים לעצמם "זה יעבור". ולפעמים זה באמת עובר. אבל דיכאון אצל ילדים הוא משהו אחר – ולא תמיד קל להבדיל בין עצבות שעוברת לדיכאון שצריך טיפול.

הנה הדרך לזהות את ההבדל – ומה עושים כשמבינים שמשהו לא בסדר.

עצבות רגילה מול דיכאון – מה ההבדל?

עצבות היא חלק נורמלי מהחיים. ילד שקיבל ציון נמוך, שריב עם חבר, שהיה אירוע מאכזב – יהיה עצוב, וזה בריא. עצבות כזו עוברת בדרך כלל תוך ימים ספורים.

דיכאון שונה: הוא נמשך שבועות ואף חודשים, חודר לכל תחומי החיים – שינה, תיאבון, ביצועים בבית הספר, יחסים עם חברים – ולא נעלם מעצמו.

סימנים שכדאי להכיר

שינוי במצב הרוח שנמשך
לא עצבות שחולפת אחרי יום – אלא עצבות, ריקנות, או עצבנות שנמשכת יותר משבועיים ברציפות.

אובדן עניין בדברים שהילד אהב
כשהכדורגל, המחשב, החברים – שדברים שהיו מביאים שמחה פתאום לא מעניינים – זה סימן אזהרה.

שינויים בשינה ובתיאבון
ישן הרבה מדי או בקושי נרדם. אוכל הרבה מדי או מאבד עניין באוכל. שינויים פיזיים כאלה, כשהם מתמשכים, מדברים.

ביצועים שיורדים
ילד שהיה מתפקד טוב בבית הספר ופתאום נסוג, מאחר בהגשות, מתקשה להתרכז – לא בגלל עצלות.

דיבור על "בלי טעם" או "לא שווה"
משפטים כמו "לא איכפת לי מה יקרה", "אין לי מה לחכות לו", או – חמור יותר – כל אמירה שקשורה לרצון שדברים ייגמרו, חייבים להיות מיד על הרדאר.

האם ילדים צעירים יכולים לחלות בדיכאון?

כן. דיכאון אצל ילדים יכול להופיע כבר בגיל הגן, אם כי הוא נפוץ יותר מגיל 10 ולמעלה. בילדים קטנים הוא לרוב יתבטא פחות ב"עצבות" ויותר ב"עצבנות", בסרבנות, ובתלונות גופניות.

מה עושים כשמזהים?

לא מחכים שייעבור לבד. דיכאון בילדות שלא מטופל עלול להתחזק ולהמשיך לגיל ההתבגרות ולבגרות. עם ליווי מקצועי מתאים – טיפול רגשי, לפעמים גם תרופתי – ילדים רבים מחלימים לחלוטין.

בטיפטיפול אנחנו פוגשים ילדים ונוער עם דיכאון, ועובדים גם עם ההורים – כי ההורות היא חלק מרכזי מהטיפול. אם אתם מתלבטים – שיחת היכרות ראשונה היא הצעד הראשון, וזה כבר המון.