טיפול DBT (דיאלקטי-התנהגותי) – מה זה, איך זה עובד ולמי זה מתאים

"הרגשות שלו עוצמתיים כל כך – הוא עובר מ-0 ל-100 תוך שנייה, ואנחנו לא יודעים איך לעזור לו להירגע."
משפט כזה, או גרסאות שלו, אנחנו שומעות לא מעט – לרוב מהורים למתבגרים, ולעיתים גם ממבוגרים שמדברים על עצמם. עוצמות רגשיות גבוהות מאוד, תגובות פתאומיות וקיצוניות, קושי לחזור למצב רגוע אחרי שהתעוררה סערה רגשית – כל אלה יכולים להיות מתישים, גם למי שחווה אותם וגם לסביבה הקרובה.

אחת הגישות הטיפוליות שפותחו במיוחד כדי לתת מענה למצבים כאלה נקראת DBT – טיפול דיאלקטי-התנהגותי. במאמר הזה נסביר מה זה בעצם אומר, מאיפה זה הגיע, ולמי זה יכול להתאים.

מה זה DBT ומאיפה זה הגיע?

DBT הוא ראשי תיבות של Dialectical Behavior Therapy – טיפול דיאלקטי-התנהגותי. הגישה פותחה בשנות ה-80 על ידי הפסיכולוגית האמריקאית ד"ר מרשה לינהן (Marsha Linehan), שביקשה למצוא דרך יעילה יותר לעזור לאנשים שחווים עוצמות רגשיות גבוהות מאוד וקושי משמעותי בוויסות רגשי – מצב שגישות טיפוליות "קלאסיות" באותה תקופה לא תמיד הצליחו לתת לו מענה מספק.

DBT התפתח מתוך גישת ה-CBT (טיפול קוגניטיבי-התנהגותי), ומשלב בתוכו גם רכיבים שמקורם בתרגולי מיינדפולנס ובגישות מזרחיות של קבלה עצמית. השילוב הזה בין "שינוי" לבין "קבלה" הוא בדיוק מה שעומד מאחורי המילה "דיאלקטי" בשם השיטה.

"דיאלקטי" – מה זה בעצם אומר?

דיאלקטיקה, במובן הפילוסופי, מתייחסת להחזקה של שני קטבים לכאורה מנוגדים בו-זמנית, מתוך הבנה ששניהם נכונים. ב-DBT, הרעיון המרכזי הוא:

אפשר לקבל את עצמך בדיוק כפי שאתה נמצא כרגע – ובו-זמנית לעבוד על שינוי והתפתחות.

זה נשמע פשוט, אבל בפועל זהו שינוי תפיסתי משמעותי. אנשים רבים שמתמודדים עם עוצמות רגשיות גבוהות חווים ביקורת עצמית קשה – "מה לא בסדר איתי", "למה אני ככה" – וזה רק מגביר את המצוקה. DBT מציע גישה שבה אפשר לומר "אני מבין שאני מגיב ככה, ויש לזה סיבות" – ובאותה נשימה גם "ואני יכול/ה ללמוד להגיב אחרת" – בלי שהאמירות האלה סותרות זו את זו.

ארבעת תחומי המיומנויות של DBT

הליבה המעשית של DBT מתמקדת בהקניית מיומנויות ביחס לארבעה תחומים:

• מיינדפולנס (קשיבות) – היכולת להיות נוכחים ברגע הנוכחי, לשים לב למה שקורה בגוף וברגש בלי לשפוט את זה, ולפתח מרחב קטן בין הגירוי לתגובה.
• סבילות למצוקה – כלים להתמודד עם רגעים קשים ומוצפים בלי לפעול מתוך דחף רגעי, ובלי להחמיר את המצב.
• ויסות רגשי – הבנת הרגשות, זיהוי מה מעורר אותם, ולמידת דרכים להפחית את העוצמה והתדירות של תגובות רגשיות שמציפות.
• אפקטיביות בין-אישית – מיומנויות תקשורת, הצבת גבולות, ובקשת צרכים בדרך שמכבדת גם את עצמי וגם את הצד השני – כלים חשובים במיוחד למי שנוטה להפוך למתפרץ/ת, או להיפך – להימנע לגמרי מהבעת צרכים.

המיומנויות האלה נלמדות בהדרגה, לרוב בשילוב בין מפגשים פרטניים לבין מפגשי קבוצה שבהם מתרגלים אותן בפועל.

למי מתאים טיפול DBT?

למרות ש-DBT פותח במקור עבור מבוגרים, כיום קיימות גם גרסאות מותאמות למתבגרים (ואף לילדים בגרסאות מתאימות לגיל), הכוללות לעיתים גם מפגשי הדרכה להורים. DBT יכול להתאים במיוחד למי שמזהה אצל עצמו, או אצל ילדו המתבגר, כמה מהמאפיינים הבאים:

• תגובות רגשיות עוצמתיות מאוד, שמגיעות במהירות ומתקשות לשכוך.
• קושי משמעותי "לחזור למרכז" אחרי סערה רגשית – תחושת ה"מתחמם מהר ומתקרר לאט".
• תחושת "רכבת הרים" רגשית – עליות ומורדות תכופות בתוך אותו יום.
• קשיים בזוגיות, במשפחה או בחברות – כתוצאה מהתנהלות אימפולסיבית או תגובות עוצמתיות במצבי מתח.
• תחושה מתמשכת של ריקנות, קושי לווסת קשב ורגש בו-זמנית, או תחושת חוסר יציבות פנימית.

חשוב להדגיש – DBT הוא גישה שנועדה במקור לסייע במצבים של קושי משמעותי ומתמשך בוויסות הרגשי, ולא כלי "יומיומי" לכל תסכול קטן. ההחלטה אם הוא הגישה המתאימה מתקבלת תמיד יחד עם איש/אשת מקצוע, לאחר הערכה מותאמת אישית.

DBT מול CBT – במה הם דומים ובמה שונים?

שתי השיטות שייכות למשפחת הגישות ההתנהגותיות-קוגניטיביות, ושתיהן מבוססות-מחקר ומובנות יחסית. אבל יש הבדלים חשובים:

• CBT מתמקד בעיקר בזיהוי ושינוי של דפוסי חשיבה שמובילים לרגשות ולהתנהגויות בעייתיות.
• DBT שם דגש רב יותר על ויסות רגשי בזמן אמת, על קבלה עצמית לצד שינוי, ועל מיומנויות מעשיות להתמודדות עם עוצמות רגשיות גבוהות – ולכן מתאים יותר במצבים שבהם הרגש "משתלט" באופן שמקשה להגיע כלל לשלב של עבודה על תוכן המחשבה.

במילים אחרות – אם CBT עוזר בעיקר "לעבוד על מה שאני חושב/ת", DBT עוזר בעיקר "להירגע קודם, כדי שיהיה אפשר בכלל לחשוב".

איך זה מתחבר לילדים ולמתבגרים שאנחנו פוגשות בקליניקה?

הרבה מהילדים והמתבגרים שמגיעים אלינו, בין אם עם הפרעת קשב וריכוז ובין אם עם קשיי ויסות רגשי מובהקים, מתמודדים בדיוק עם התבנית שתיארנו – "מתחממים" מהר, ונדרש להם זמן ארוך יותר לחזור למצב רגוע. חלק מהעקרונות והכלים של DBT, מותאמים לגיל ולצרכים הספציפיים, יכולים להשתלב יפה בתוך תהליך טיפולי רחב יותר – יחד עם עבודה על התפקודים הניהוליים, ולצד הדרכת הורים שמסייעת גם לכם, ההורים, להבין ולתמוך בתהליך.

איך זה עובד בפועל – מבנה הטיפול

אחד המאפיינים הייחודיים של DBT, בפרט בגרסתו ה"מלאה", הוא שהוא לרוב משלב כמה מרכיבים יחד ולא מסתפק במפגש שבועי בודד:

• מפגשים פרטניים – שבהם עובדים על יישום המיומנויות במצבים הספציפיים של המטופל/ת, ולעיתים גם על מוטיבציה להמשך התהליך.
• קבוצת מיומנויות – מפגש קבוצתי, מובנה יותר, שבו לומדים ומתרגלים בפועל את ארבעת תחומי המיומנויות שתיארנו למעלה, יחד עם משתתפים נוספים שמתמודדים עם אתגרים דומים.
• זמינות בין המפגשים – בגרסאות מסוימות של הטיפול (ובעיקר במודל המקורי למבוגרים) קיימת גם אפשרות לפנייה קצרה למטפל בין המפגשים, לצורך תרגול המיומנות ה"בזמן אמת" במצב קשה – לא כתחליף לטיפול, אלא כחיזוק שלו.

לא בכל תהליך DBT מיושמים כל המרכיבים הללו במלואם – ההתאמה תלויה בגיל, בעוצמת הקושי, ובמסגרת הטיפולית הספציפית. אצל מתבגרים, לדוגמה, לעיתים משולבים גם מפגשי הורים, כדי שהבית כולו ילמד "לדבר את אותה שפה" של ויסות רגשי.

דוגמה – איך זה יכול להיראות בפועל

נניח מתבגר בן חמש-עשרה, שבבית מתאר את עצמו כמי ש"מתפוצץ" בקלות – ריב קטן עם אח או הערה של הורה, ותוך שניות הוא בצעקות, טורק דלת, ולוקח לו שעות "לרדת" מהתגובה. ההורים מרגישים שהם הולכים על ביצים כל הזמן, ולא יודעים מה יגרום להתפרצות הבאה.

בתהליך שמשלב עקרונות DBT, נעבוד איתו על זיהוי הסימנים הגופניים המוקדמים לכעס – עוד לפני שהוא "מתפוצץ" – ועל תרגול קונקרטי של מיומנויות הרגעה בגוף וברגש ברגע שהסימנים האלה מופיעים. במקביל, נעבוד יחד איתו על מיומנויות תקשורת – איך לבקש מה שהוא צריך בלי לצעוק, ואיך להביע תסכול בדרך שהסביבה יכולה לשמוע. לצד זה, ההורים ילמדו כלים משלהם – איך להגיב באופן שמרגיע את המצב ולא מסלים אותו, מבלי לוותר על הגבולות הנדרשים.

מיתוסים נפוצים על DBT

• "DBT זה רק לבעיות חמורות מאוד" – אמנם הגישה פותחה במקור עבור מצבים מורכבים במיוחד, אך העקרונות והכלים שלה, בהתאמה, יכולים לסייע גם במצבים של קושי משמעותי בוויסות רגשי שאינו בהכרח "קיצוני".
• "זה רק לקבוצה, אין טיפול אישי" – כפי שראינו, במרבית המקרים משלבים בין השניים, ולא מדובר בתחליף.
• "קבלה עצמית אומרת שלא צריך להשתנות" – בדיוק להפך. הרעיון המרכזי הוא ששינוי אמיתי מתחיל דווקא מתוך קבלה, ולא מתוך מלחמה מתמדת בעצמנו.

כמה זמן אורך תהליך DBT?

בניגוד ל-CBT "קלאסי" שלעיתים מוגבל למספר מפגשים קצוב מראש, תהליכי DBT – בעיקר כשמדובר בעוצמות רגשיות משמעותיות – נוטים להיות ארוכים יותר, ולעיתים נמשכים כמה חודשים ואף מעבר לכך. הסיבה לכך פשוטה: מדובר בלמידת מיומנויות חדשות לגמרי בהתמודדות עם רגשות עוצמתיים, ותרגול שלהן עד שהן הופכות לזמינות באמת ברגע האמת – ולא רק "בתיאוריה". גם כאן, כמו בכל תהליך טיפולי, הקצב הנכון נקבע בהתאמה אישית מול המטפל/ת, מתוך הקשבה לצרכים הספציפיים של המטופל/ת ושל המשפחה.

לסיכום

DBT הוא גישה טיפולית עוצמתית שפותחה כדי לסייע במיוחד למי שמתמודד עם עוצמות רגשיות גבוהות וקושי בוויסות רגשי. הרעיון המרכזי – קבלה עצמית לצד שאיפה לשינוי – הוא כלי בפני עצמו, גם למי שבסופו של דבר יבחר בגישה טיפולית אחרת.

אם אתם מזהים אצל עצמכם, אצל בן/בת הזוג או אצל ילדכם המתבגר דפוס של תגובות רגשיות עוצמתיות שקשה "לרדת" מהן – מוזמנים ליצור קשר ולהתייעץ איתנו ללא מחויבות מוקדמת. נשמח לעזור לכם להבין מה הגישה הנכונה ביותר עבורכם.