הבנת התנהגות מאתגרת אצל ילדים ובני נוער ובני נוער הגדרות ודרכי פעולה

למרות שקשה לעיתים למבוגרים להאמין לכך- רוב רובם של הילדים ובני נוער המאתגרים מאוד רוצים להתנהג כפי שמצופה וכפי שנדרש מהם ועושים את כל מה שביכולתם על מנת לעשות זאת. הם לא צריכים הסברים או תמריצים במטרה לעודד אותם לפעול בהתאם למצופה ולנדרש מכיוון שיש להם מוטיבציה מלאה לעשות זאת.

האופן המיטבי לעזור לילדים ובני נוער שמתקשים במצבים חברתיים, רגשיים והתנהגותיים – דורש מההורים ומהמבוגרים האחראיים, הסכמה ובחירה לשנות באופן דרמטי את ההתייחסות כלפי אותה התנהגות. זאת, כאמור, על בסיס הבנת הנסיבות והסיבות שמובילות להתנהגותם הלא מקובלת של הילדים ובני הנוער.

כמו במטוס – אתם נדרשים קודם לשים על עצמכם את מסיכת החמצן לפני שאתם מתפנים לשים את המסכה על פניו של ילדכם, כך גם בהקשר להתנהגות המאתגרת של ילדכם – חבקו את עצמכם ואת בן/בת זוגכם, תהיו טובים לעצמכם, תסלחו לעצמכם ותגלו חמלה עצמית. צאו לבילוי אישי וזוגי, פנקו את עצמכם ותדאגו למלא את המצברים הנפשיים והגופניים שלכם.  רק כך יהיו לכם הכוחות הדרושים לסייע לילדכם. כמוכן, אנחנו יודעות מניסיוננו האישי שזה דורש ה מ ו ן כוחות ומשאבים! 

אתם בריצת מרתון ארוכת שנים. שמרו על עצמכם ובריאותכם –  גם, למען ולטובת ילדכם שהתנהגותו מאתגרת וגם עבור ילדיכם הנוספים.

ניהול התנהגות מאתגרת  מתחילה בשינוי נקודת המבט :

תפיסת ההתנהגות המאתגרת כעיכוב התפתחותי של ה'תפקודים הניהוליים' (Executive Functions)

התפיסה הרווחת שהתנהגות מאתגרת אצל ילדים ובני נוער הינה פועל יוצא של חינוך לקוי, תפקוד הורי לקוי ו/או תכונות אישיות של הילד או ביטוי לצרכים פסיכולוגים לא מסופקים, עברה שינוי. כתוצאה ממחקרים ארוכי טווח בתחום הנוירופסיכולוגיה, אשר נערכו בארבעת העשורים האחרונים, התגבשה ההבנה והתפיסה לפיה: התנהגותם המאתגרת אצל ילדים ובני נוער, במרבית הפעמים, הינה תוצאה של עיכוב התפתחותי (בדומה למקורן של לקויות למידה נוספות). עיכוב זה בא לידי ביטוי בהתפתחות לקויה של מיומנויות/כישורים קוגניטיביים המתפתחים (מגיל שנתיים ואילך) לצורך גמישות, סתגלנות, יכולת עמידה בתסכולים ופתרון בעיות. 

הכוונה אינה ללקות למידה שאנו מורגלים להתייחס אליהם בהקשר ליכולות למידה אקדמיות (הכוללות יכולות הנדרשות לרכישת הקריאה, הכתיבה ופיתוח החשיבה המתמטית ויישום פעולות חשבוניות), אלא ליכולת למידה המאפשרת לילד (בהתאם לגילו) ללמוד ולפתח דפוסי התמודדות מגוונים למלא בהצלחה את הנדרש והמצופה ממנו. במובן זה, ההתנהגות הלא מקובלת של הילד, הינה תוצאה של התסכול והמצוקה שחווה כאשר אינו מצליח לעשות את מה שנאמר לו. שינוי נקודת המבט מתאפשר, בין היתר, כאשר המבוגר האחראי מפרש את התנהגותו של הילד כמשקף קושי ממשי עימו מתמודד ולא כהיעדר מוטיבציה מצידו.

השם הכולל הניתן לכישורים אלו הינו-  תפקודים ניהוליים (Executive Functions).                    התפתחות לקויה של תפקודים ניהוליים,  מאפיינת ילדים ובני נוער המתקשים בוויסות  (לעיתים קרובות מאפיינת אנשים שאובחנו כבעלי הפרעת קשב וריכוז, בעלי קשיי ויסות, קשיי תקשורת וכד').    פסיכולוגים התפתחותיים מדגישים את חשיבותם של כישורים אלה ביחס ליכולתו של הילד להסתגל לשינויים בסביבה או בדרישות ולהפנמת כללי התנהגות.  היות וכאשר מקור הקושי הינו נוירו-פסיכולוגי, כלומר, קיים תפקוד לקוי באזור האחראי במוח על היכולת לוויסות בקרה ושליטה, יש עיכוב ברכישת המיומנויות התפקודיות הנדרשות לילד על מנת להגיב באופן מותאם, כנדרש וכמצופה ממנו, במצבים חברתיים, רגשיים והתנהגותיים.

ילדים ובני נוער אלו, נוטים לחוות רמות גבוהות יותר של תסכול בתגובה למצבים רבים יותר, שילדים ובני נוער אחרים נוטים לפרשם באופן ניטרלי יותר. נוטים להגיב בעוצמה רגשית והתנהגותית חריפה יותר כלפי מצבי תסכול. נדרש להם זמן רב יותר וארוך יותר לחזור למצב רגשי מווסת.  הם מתוסכלים יותר ומגיבים קשה יותר; "מתחממים" מהר ו"מתקררים" לאט בהשוואה לבני מינם וגילם.

ההתנהגות המאתגרת של הילד הינה תוצאה של הצגת/הצבת דרישה/ציפייה שלילד חסרה היכולת לקיימה ולהיענות לה בשיתוף פעולה ולשביעות רצונם של המבוגרים הרלוונטיים. 

כפי שנתייחס ונציע לילדים ובני נוער, המתקשים ברכישת מיומנויות הכתיבה, הקריאה ובחשבון, עזרה בהתאם לקשיים שיש להם, כך גם ילדים ובני נוער שמפגינים התנהגות מאתגרת ומתקשים במצבים חברתיים ורגשיים זקוקים להבנה ועזרת המבוגרים על מנת להתמודד בהצלחה ולעמוד בדרישות המופנות כלפיהם. 

אחד הכלים היעילים פותח ע"י ד"ר רוס גרין  – Collaborative & Proactive Solutions (CPS) פתרון בעיות משותף; המוכר כיום כמודל המקובל ומתוקף מחקרית, שנמצא יעיל על מנת לעזור לילדים ובני נוער אלו בצורה הטובה ביותר. זהו מודל פשוט יחסית ובעל שלושה שלבים בלבד; המתבסס על התבוננות מאקרו ומיקרו בו-זמנית של המעורבים בתהליך; ומשום כך, נוכחותו של המטפל משמעותית בניווט וגיבוש התהליך עם נוכחותם הקבועה שלשני ההורים והילד בעל ההתנהגות המאתגרת.      

התהליך הטיפולי מתחיל במספר מפגשים רק של עם ההורים והוא כולל:

• הערכה מקיפה ויזומה באשר ליכולות החסרות להם באמצעות שאלון הערכת התפקודים הניהוליים המעוכבים.
• מיפוי וזיהוי הדרישות/ציפיות הספציפיות הרלוונטיות לכל מסגרת בהם נמצאים (בית, בית ספר וכד') וכל המצבים בהם הילד לא עושה את מה שנדרש ממנו או לא מתנהג כראוי. 
• קביעת סדר עדיפות ומדרג חומרת הבעיות הקיימות, בהם נדרש טיפול והילד/נער זקוק לעזרת המבוגרים על מנת לפתור בהצלחה ולסגל תגובה מותאמת למצב.

בשלב השני, הילד יהיה נוכח קבוע עם הוריו. שלב זה כולל:

• כניסה לעבודה יזומה ובשיתוף פעולה למציאת פתרון בעיות משותף לכל בעיה ספציפית שזוהתה.    נמצא שפתרון בעיות בשיתוף הילד תורם הן למידת הנכונות שלו לקבל את הפתרון הנבחר וכן מקנה, מחזק ומגמיש את היכולת החסרה לו מלכתחילה.

מטרת הטיפול הינה להקנות להורים כלי לפתרון בעיות, כך שהם יצליחו להמשיך לגדל את ילדם ויסיעו לו לפתור בעיות עוד בטרם התפתחו, ללא צורך ותלות תמידית בגורמי טיפול.