כתוצאה מהגילוי המפתיע מתחילה שרשרת פעולות מחשבתיות, הן ברמה המודעת והן בלא מודעת, שבעקבותיה תבוא תגובה התנהגותית. "שרשרת המחשבות" מתחילה בהערכת המצב ובדיקה האם המצב תואם או נוגד את הציפייה או התפישה של האדם, ביחס למצב הספציפי בו נתקל. לאחר מכן, תבוא לידי ביטוי תגובה גופנית לחוויית ההפתעה (הבעות הפנים, ההתנהגות). 

מספרי הסיפורים בתרבויות האנושיות כולן, השתמשו בהפתעה כגורם בונה מתח ומשחרר מתח – סיפורי מתח כאזהרה תרבותית-התנהגותית וכפתח לבדיחה בלתי צפויה המעוררת צחוק ושחרור.

בתוך קשר ותקשורת בין אישית,  נמצא כי קיימים שלושה גורמים עיקריים המשפיעים על ציפיותיו של האדם. גורמים הקשורים לאדם עצמו, גורמים המיוחסים לסביבה שבה הוא נמצא, וגורמים הקשורים לאופן  התנהלות האינטראקציה של האדם עם הסביבה. הפתעה עלולה להתרחש עקב הפרה של אחד, שניים, או שילוב של כל שלושת הגורמים.

לדוגמא – תארו לעצמכם – הורה מרצה בכיר בחוג להיסטוריה במוסד אקדמי מוכר, הביא את ילדו איתו למקום עבודתו. בשיחת חולין עם הקולגות שלו, בנו נשאל לגבי אירוע היסטורי "בסיסי" שמצופה ממנו להכיר, נוכח גילו וחוכמתו… איך ירגיש אותו הורה? כל שכן במידה ואחד הקולגות, מעיר או מגיב, גם אם בהלצה, על כך "שהסנדלר הולך יחף"…

ביטויים גופניים להפתעה

הבעות פנים – העין נפתחת והגבות מורמות והופכות מקומרות; העור מעל לגבות מתמתח; קמטים אופקיים נוצרים מעל המצח; הלסת "נופלת" והפה נפתח;

הבעות גוף נוספות –  ישנה נסיגה אחורנית של הגוף, צחקוק עד צחוק "מתפקע". 

תגובה פיזיולוגית זו נמשכת מספר שניות קצרות. על פי רוב, היא תתחלף ברגש אחר אשר הנפוצים ביותר הם הקלה, שעשוע, או בהלה, אכזבה.

במצבים בהם אנו מופתעים מחשיפה עצמית לא מתוכננת וביתר שאת, אם החשיפה מתרחשת בנוכחות אנשים שלא נוח לנו להיחשף בפניהם; רגש ההפתעה יוחלף ברגשות כגון – מבוכה, חוסר נוחות ועד כדי בושה. במצבי קיצון אלו, התנהגותנו צפויה להיות בין מסתגרת, מתגוננת, קפואה או זועמת ותוקפנית.

במקרים קיצוניים ביותר, לרוב על רקע מצב בריאותי או פסיכולוגי קיים,  חווית ההפתעה עלולה לגרום לתגובת קוצר נשימה, עילפון ואפילו להתקף לב.